ההיסטוריה והאבולוציה של כלבים: מה שלא ידעתם על חברו הטוב של האדם

כשמסתכלים עליהם מהצד, קשה להאמין שזני הכלבים שיש היום הם מאותו מין. בין הצ’יוואוה הזעירה ובין דני ענק אין דמיון רב, אך כפי שכולנו יודעים – כל הכלבים הם קרובי משפחה. כלב הבית (lupus familiaris Canis) הוא צאצא של הכלב, אך האם זה הפרט המעניין היחיד בהיסטוריה של כלבים? כאן נגלה כיצד התפתח חברו הטוב ביותר של האדם, וכיצד יש כל כך הרבה מינים של כלבים כיום.

כלבים הם חלק ממשפחת Canidae, משפחה שנמנים עליה בעלי חיים נוספים: שועלים, זאבי ערבות, תנים, וכמובן גם זאבים. לפי מחקרים שנערכו בנושא, כלבים מלווים את בני האדם כבר למעלה 14,000 שנה, ואפילו יותר.

למרבה הצער, אין מידע רב מהתקופה הזו, כך שלא ניתן לדעת כיצד בדיוק נוצר החיבור הראשוני בין בני אדם ובין כלבים. הקשר הראשוני הזה הצית חיבור בלתי נפרד בין כלבים ובני אדם: כיום זה ידוע שכלבים מסוגלים להרגיש מה עובר על הבעלים שלהם, בייחוד כאשר בני אדם מרגישים רגשות שליליים.

כיום, קרוב המשפחה הקרוב ביותר לכלבים הוא הזאב האפור, ומעריכים כי הפיצול האבולוציוני בין זאבים וכלבים התחיל אי שם בעידן הקרח (תקופת הפליסטוקן המאוחרת).

כאמור, קשה להעריך מתי אירע הפיצול הגנטי, והערכות גסות מעידות שהוא כנראה התרחש לפני 9,000 עד 34,000 שנים.

חפירות בגרמניה חשפו מאובנים שהיו שייכים לכלב, ככל הנראה, בשלבי ההתפתחות הראשונים שלו,  והמאובן מתוארך לתקופה של לפני 14,200 שנה. חוקרים חלוקים בדעותיהם בנוגע לתקופה שבה כלבים בויתו, ויש כאלו שגורסים כי מאובנים בני 30,000 שנה מעידים על התפתחותם של הכלבים המבויתים הראשונים.

בין שהחוקרים הראשונים או השניים צודקים, אין ספק שהקשר בין בני אדם וכלבים הוא ותיק וחזק במיוחד.

בעבר, היו זנים של כלבים שהתפתחו באופן טבעי, וכאשר הם הזדווגו בינם ובין עצמם, נוצרו זני כלבים חדשים. אולם, התפתחות של כלבים לא נגמרה שם; כמו בדברים רבים אחרים, בני האדם התערבו בהתפתחותם של כלבים, והחלו להרבות מינים שונים אלו עם אלו.

מה שהתחיל במספר מועט של זנים תפח ל-400 מיני כלבים שונים ברחבי העולם, לפי ההערכה של מועדון הכלבים האמריקאי (The American Kennel Club – AKC).

ריבוי הזנים החל כאשר בני אדם בררו כלבים עם מאפיינים שונים שהם רצו לשמר ולשפר. כתוצאה מכך, פותחו מינים של כלבים עם תכונות ייחודיות שמאפיינות אותם עד היום. כך למשל, כלבי גולדן רטריבר הם בעלי פרווה עם שכבה כפולה אשר עמידה במים.

התכונה הזו נשארה אצל הכלבים האלו עד היום: בתחילת דרכם, אבותיהם של כלבי הלברדור רטריבר הביאו ברווזים לציידי ברווזים, כך שהם היו צריכים פרווה עמידה במים.

התכונה הזו התפתחה כתוצאה מהתנאים הסביבתיים, ונשתמרה אצל כלבי גולדן רטריבר עד היום.

הרבעה והשבחה של כלבים הגיעה לשיאה בתקופה הוויקטוריאנית, ומעריכים כיום כי רוב זני הכלבים המודרניים פותחו בתקופה הזו.

עד כה דיברנו על ההתפתחות הגופנית של כלבים, אך מה עם ההתפתחות הרגשית של בעלי החיים הייחודיים האלו? במחקר משנת 2014 מצאו שאזורי עיבוד רגשי במוחם של כלבים מגיבים לצלילים של רגשות אנושיים. כלומר, אם אדם בוכה או צוחק, מוחם של כלבים מגיב לו. נמצא גם שכלבים מרגישים רגשות בסיסיים, כמו עצבות, עונג, פחד וחרדה, כפי שבעלים של כל כלב יודע להגיד. כלבים גם יודעים להגיב לרגשותיהם של בני אדם, והם מנסים לנחם את אלו שמרגישים מועקה, עצבות או דכאון.

רגש אחד שכלבים לא מרגישים הוא אשמה, למרות שזה נראה כך לעתים. המבט העצוב והשמוט של כלבים כאשר הם נתפסים על חם כשהם עושים משהו אסור נגרם לא כי הם מרגישים אשמה, אלא כי הם מנסים להתחמק מצרות. בני האדם מפרשים את המבט הזה כמבט אשם, אבל מדובר במנגנון אבולוציוני שמגן על כלבים מפני זעמם של אחרים.

כלבים הם בהחלט בעלי חיים מיוחדים, עם תכונות נפלאות, שהפכו אותם לחברים טובים כל כך לבני אדם. כבר מההתפצלות הגנטית שלהם מזאבים, הכלבים היו קרובים לבני אדם, ולמרבה השמחה – מדובר על קשר שהלך והעמיק במהלך השנים, והוא נשמר עד היום.